החלטה בתיק בר"ע 652/05

1.         לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, החלטתי כי הבקשה אינה מצריכה תשובה ודינה להידחות, מבלי שאדון בגופן של הטענות.

2.         בית משפט השלום (כב' השופט רומנוב) דחה בקשה שהוגשה ע"י המבקש לסילוק התובענה על הסף מחמת התיישנות. בית המשפט קמא דחה את הטענה מהטעם שטענה זו לא הועלתה בהזדמנות הראשונה. בית המשפט לא התעלם מהאמור בכתב ההגנה בנושא ההתיישנות ואולם, סבר כי מדובר בטענה כללית וסתמית שאין בה תשובה לאמור בענין זה בכתב התביעה.

3.         דין הבקשה להידחות מהטעם שאין זה המקרה המתאים להתיר הגשת ערעור על החלטת ביניים וניתן יהיה לערער על החלטת בית המשפט במסגרת ערעור על פסק הדין, אם יוגש ערעור כזה, ואם עדיין השאלה שבמחלוקת תהיה רלוונטית.

4.         העקרון המנחה הוא, ש" ככלל, זמנו של הערעור הוא לאחר תום ההליך בערכאה הראשונה" (רע"א 4157/01 תדיראן בע"מ נ' יורשי אבשלום מיכאלי ז"ל, דינים-עליון, כרך ס, 726). לפיכך, הלכה פסוקה היא, כי, ככלל, אין להתיר הגשת ערעור בשאלת האחריות קודם שפסקה הערכאה הראשונה גם בענין גובה הפיצויים, אף אם קבלת העמדה לפיה אין חבות תייתר את הצורך להמשיך ולהתדיין בנושא הפיצוי (שם, וכן: רע"א 6905/01 המרכז הרפואי סורוקה ואח' נ' גזית ואח', דינים-עליון, כרך סב, 812; רע"א 4453/00 ציון חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' שטיין, תקדין-עליון, 2000(2), 91). ההיגיון שביסוד הלכה זו חל גם במקרה דנן. רק לאחר שיתברר האם המשיבים אכן זכאים לסעד אותו הם תובעים, כולו או מקצתו, יתברר גם סופית הצורך בבחינת סוגיית ההתיישנות ע"י ערכאת הערעור.

ברוח זו החליט חברי כב' השופט ענבר בבר"ע (מחוזי-י-ם) 847/03 מוראי ואח' נ' דיין, תקדין-מחוזי 2003(4), 2799, כאשר היה מדובר בבקשת רשות ערעור על החלטה אשר במסגרתה נדחתה בקשה לדחייה על הסף של התובענה על יסוד טענת מעשה בית דין.

לאחרונה עמד כב' השופט גרוניס על המדיניות הראויה במקרים כגון דא. במסגרת החלטה ברע"א 2459/04 אלה ר. הנדסת בנין והשקעות בניין בע"מ נ' פקיד השומה בירושלים, תקדין-עליון, 2004(2), 1324, נדונה בקשת רשות ערעור שהוגשה על החלטה שניתנה בסיום שלבו הראשון של ההליך שהדיון בו פוצל בערכאה הדיונית. בסיום שלב זה הוחלט לדחות טענה שאילו הוכרעה לטובת המבקשת היתה מביאה לסיומו של ההליך. בית המשפט העליון פסק בעניין זה כדלהלן:

"אילו ניתן לומר מיד, כי על פני הדברים טעה בית המשפט המחוזי, אפשר שהיה מקום לפתוח את שעריה של ערכאתנו כבר בשלב הנוכחי. ברם, הענין מורכב ואין לומר כי זכייתה של המבקשת היא מובטחת או קרוב לכך. יתר על כן, יתכן ודווקא היעתרות לבקשה לרשות ערעור תביא להתמשכותם של ההליכים. טענה מעין זו שמעלה המבקשת להצדיק מתן רשות ערעור עשויה לעלות במקרים לא מעטים בהם מתנהל דיון מפוצל. הכלל הוא, בכפוף לחריגים, כי ראוי שההליך יתנהל עד תומו. המקרה הנוכחי אינו מצדיק סטייה מהכלל. ראוי אף לזכור, כי יתכן ובסופו של ההליך בערכאה הדיונית תזכה המבקשת".

עולה מהאמור לעיל, שכאשר מדובר בהחלטת ביניים, אין זה ראוי, ככלל ולמעט במקרים חריגים, שערכאת הערעור תבחן החלטה זו במסגרת בקשת רשות ערעור (גם אם קבלת בקשת רשות הערעור וקבלת הערעור עשויים לייתר את המשך הדיון בערכאה הדיונית). עמד על כך כב' השופט ד"ר ש' לוין בספרו תורת הפרוצדורה האזרחית - מבוא ועקרונות יסוד, ירושלים, תשנ"ט, סימן 182, בעמ' 176-177, כדלהלן:

"ניסיון החיים מלמד ששאלה שהיתה חשובה בעתה איבדה מחשיבותה לאור התפתחויות נוספות, מאוחרות יותר במשפט, וההליך הגיע לקצו מבלי שבית המשפט (גם לא בערכאה הראשונה) נדרש להחליט בשאלה נשוא הבקשה, ובסופו של דבר אפשר יהיה במידת הצורך לערער על ההחלטה במסגרת פסק הדין.

...

איזון האינטרסים של הפרט והאינטרס של הכלל מחייב את המבקש להראות במקרה זה שהדיון בעניינו בשלב זה הוא בעל חשיבות כה רבה עד שהוא מתגבר על שיקולים של אדמיניסטרציה שיפוטית, שלכאורה מצדיקים מניעת דיון כפול בשתי ערכאות בענין שלא קבע סופית את זכויות בעלי הדין".

 אין להתעלם מהאפשרות כי התביעה כנגד המבקש תדחה בסופו של דבר מטעם זה או אחר, כך ששאלת ההתיישנות לא תהיה עוד רלוונטית. אין להתעלם מאפשרויות שונות אחרות לסיום ההליך, שגם הן תייתרנה את הצורך לבחון את שאלת ההתיישנות בערכאת הערעור. אין מקום לעכב עתה את בירור התובענה בערכאה הראשונה כדי שסוגיית ההתיישנות תבחן לגופה בערכאת הערעור, מה גם שמדובר בתובענה שהוגשה עוד בשנת 1997 ויש לעשות הכל כדי לסיימה לגופה בהקדם האפשרי.

ככלל, ראוי שמכלול הסוגיות שעמדו לדיון בערכאה הראשונה יובא לבחינת ערכאת הערעור בהליך אחד. הדבר מאפשר לערכאת הערעור לבחון את כלל המחלוקות, תורם לייעול ההליך השיפוטי (הן בערכאה הדיונית והן בערכאות הערעור) ומונע סבוכים מיותרים של הליכי ערעור נוספים (ראו, למשל, הסיטואציה שנדונה בהחלטת רשם בית המשפט העליון בע"א 8154/03 אלטורי נ' אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ, פ"ד נח(1) 295).

5.         לנוכח כל האמור לעיל מסקנתי היא כי דין הבקשה להידחות מבלי להכריע בגופן של הטענות ואף מבלי שיהיה צורך לקבל את תשובת המשיבים (תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984). בנסיבות הענין אין צו להוצאות.  

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לב"כ הצדדים .

ניתנה היום, כ"ו באדר א, תשס"ה (7 במרץ 2005), בהעדר הצדדים.